מסע אל התודעה

חרציות

משתף אותכם במכתב אותו קיבלתי ממטופלת, שחוותה את הטיפול זרימה חופשית.

המסע אל התודעה האינסופית

"הגעתי לאליהו ספיר בערב גשום וסגרירי, דרך ארוכה ומפותלת הביאה אותי אליו כשהמוח הפסיק לתת תירוצים והגוף התחיל לתת את אותותיו באפיסת כוחות ושליטה. מסתכלת אל השמיים השחורים, הגשם מטפטף על פניי ושני עצי תמר גבוהים מתבוננים בי, מחוץ לקליניקה ממתינה לתורי, מה אני עושה כאן? האם זה נכון? איך הגעתי למצב הזה לחוסר אונים?  אני הרי מטפלת, עם ידע וניסיון… ועדיין הולכת להתמסר לטיפול לא מוכר לי – לאבד שליטה!!! מפחיד!!!

לחיצת יד חמה וחיוך קיבלו את פניי, שאלון, שאלות ועדיין חוששת… טוב אמר אליי בחיוך, מוכנה? למה? שאלתי… לאבד שליטה! אין ברירה, אמרתי לעצמי, את חייבת לצלול לתוך התודעה ולגלות את הפחד/ החשש/ הכאב/ העבר/ ההווה/ העיצורים השולטים ב… להסתכל אליהם בעיניים כדי לפרוש כנפיים ולעוף לחופש לעבר העתיד, להשתחרר…

שוכבת על מיטת הטיפולים עוצמת עיניים ונקודה קטנטנה בתוך האוזן שנלחצה ברב מיומנות פתחה את סכר הדמעות מעמקי ונבכי נשמתי, תוציאי הכל אל תפסיקי אמר… ואני שוקעת אט אט לתוך עמקי תודעתי מפלסת בין הרצון להבין הגיונית מה מתחולל וכאילו אליהו קורא אותי וממשיך לפקוד תמשיכי ותוציאי בלי לחשוב ושוב שוקעת ובוכה דמעות זורמות אך הכאב מגיע מתוך התת מודע והסרעפת פנימה כמו תיבת פנדורה שנפתחה והכאב הטמון עמוק רוצה להשתחרר ולצאת מתוך הגוף הכלוא פנימה… אני מגיעה לתוך מערה חשוכה ואור אפור בקצה, מוזיקה ונקישות כמות מקצבים שונים מכניסים אותי לעומק תודעתי אינסופי, מימד אחר ומרגישה את העצב של אמא שלי ז"ל היקרה כשהיא צעירה נושאת אותי ברחמה נשואה אמנם לאהוב ליבה אך המקום הארץ לא מתאים לה והיא רוצה לחזור הבייתה למקום ולארץ שהיא מכירה, למשפחה שלה.

אליהו מטה את הראש שלי ואני ממש רואה את אימי עצובה , מבולבלת, העתיד שחשבה שיהיה לא כמו שחשבה…

מטה את הראש ימין האם את רואה את ריבה הילדה – לא השבתי… ושוב צלילים מוזיקה , מקצבים המעלים ומורידים את התודעה לרבדים אינסופיים שונים מחפשים את המקום הנכון של העצמי לפני האגו, הילדה הקטנה, התמימה… תמצאי את ריבה הילדה … ואני מחפשת ומוצאת את עצמי ריבה הילדה בת 5 עם תלתלי זהב מחייכת בתוך שדה ענק של חרציות צהובות , קוטפת ומכינה שרשרת חרציות לצוואר בשיער, מחייכת, צוחקת, ורצה בתוך השדה רק אני והשדה הענק עוטף אותי באהבה וקרני השמש מחממות ומפזזות  בשיער בואי אמרה הילדה הקטנה אליי. יד ביד אחזנו שנינו ורצנו אל תוך השדה פרחים באושר ושלווה אינסופית.

המוזיקה מתחלפת למקצבים אחרים ובנקישות רמות של צלילים ותופים ומגיעה לאגם שקט ושליו בצבע ירוק ותכלת אזמרגד מרגישה שהמים קפואים אך חמימים אלי, מי האגם המגיעים מהשלג הנמס של ההרים מסביב דרך העצים הגבוהים ואני נמצאת בתוך סירת עץ קטנה שוכבת ומקשיבה לשקט ושלווה של האגם הטבע ההרים המושלגים ולאט לאט מי האגם מכסים את הסירה ואותי עד הסנטר ומתמזגת עם מי האגם  עוטפים אותי בחמימות קרני השמש ואט אט הופכת למולקולה של טיפת מים באגם השקט והשליו מן עוצמת שלווה כחלק ממימי האגם.

ושוב צלצול נקישות מוזיקה ומקצבים המובילות אותי מעלה מעלה לעבר ההר הכי גבוה ומושלג , עולה ועולה ומגיעה לקצה ההר המושלג ואור בוהק עוטף בחיוך. אט אט יוצאת מתוך המימדים התודעתיים מובלת ע"י תדרים, מוזיקה מילים של שירים מתחברות יד ביד למציאות היומיומית בזווית ראיה אחרת."

ריבה

3 שבועות עברו...

3 שבועות עברו… איך ההרגשה שואלים? האם את מרגישה שינוי בכל יום? לא- עניתי ההרגשה היא שנולדתי מחדש לתוך גוף בוגר עם ניסיון חיים בחציו …. תובנות וזויות ראיה שונות, ללא סחיבת התיק העמוס סבל והכבד פיזית ונפשית שהגיע עימי, שנשתל בתודעתי בעודי גרעין בתוך רחמה העוטף והחמים של אימי ז"ל היקרה.

התובנה העמוקה היא עבור האנושותכולה – ללא הבדל בין גזע, צבע. דת ומין… בכדי להגיע לאמות מידה אנושית מושלמות, כדי לייצר אנושיות מושלמת היא ההגעה לאושר, חמלה, טוב לב, טוהר וזיכוך כל אדם לעצמו ובזיווג שניים ליצור המשכיות אנושית טובה ומלאת אור ועשיית טוב לעולם טוב.