פחדתי

"הרגשתי שאם אוסיף עוד משהו אחד, קטנטן, למאגר הכאב הסודי שבבטן אני אתפוצץ . אני צריכה לרוקן את המאגר. דאמט. מי אני בכלל בלי המאגר? מי אני בלי כל הזהב השחור הזה , נוזלי כמו זפת, שיושב לי בלב? פחדתי. ממש. פחדתי להפוך לגרסה חלקית של עצמי. להישאר מעין עטיפה ריקה... פחדתי להשתנות. פחדתי שהעולם שלי ישתנה לי. האטומים הקטנטנים, הם כבר כ״כ בלתי נפרד ממני. מי אהיה בעצם בלעדיהם? .. טו מייק אה ורי ורי לונג סטורי שורט, אחרי שיחות ארוכות עם עצמי הבנתי שאין לי ברירה ושלהתפוצץ זה לא אופציה. לא התחשק לי פסיכולוגים, לא התחשק לי קואצ׳רים, לא התחשק לי אף אחד שידבר איתי במילים. הגוגל שלי הפתיע את עצמו בחיפושים הכי לא אופייניים לטייפ-קאסט האנליטי שלי ובסופו של דבר הגעתי לקליניקה מקסימה ברשפון. רגועה ויפה באמצע הטבע, בין העצים. ובקליניקה הקסומה הזו בכיתי את נשמתי. בכי עמוק על כל הדברים שקרו לא כמו שרציתי ,לא כמו שהייתי צריכה. כשיצאתי החוצה בסיום הטיפול שמתי לב פתאום שיש שקט. הוא כנראה היה שם גם קודם. ציוץ הציפורים. תחושת הרוח על העור. ריח האדמה. היה שקט ואני .. הייתי אני. והייתי ריקה. וזה היה נפלא. כל -כך כך-כך נפלא. השארתי אצל אליהו ספיר את עצמי ובאמת יצאתי גרסה חדשה. טובה יותר נדמה לי. כמו שהלב שלי ביקש. כמו שהבטן שלי היתה כל-כך צריכה. כבר הרבה זמן שלא כתבתי בפייס משהו אישי ואין לי שום קשר עסקי עם אליהו. הרבה יותר מהצורך לספר חשבתי שמגיע לך לדעת. שמגיע גם לך להשתחרר." ❤️אפרת