העיניים נפקחות

היא אמרה לי, לכי תכירי אותו, מה תפסידי? ואם היא אומרת...ענת גרי גלר עכשיו, ארבעה חודשים בערך לא התראינו. ואני כותבת לך: אליהו יקר, כל חודש בארגז מחכה לי תמצית שרקחת לי. ואתה שואל - זה עדיין מדויק? ואני מרגישה: כל כך מדויק! ועכשיו להתחלה כותבת את זה לך, אליהו. הלוואי שעוד רבים יזכו בך. חיכית לי, אז, לפני אולי שמונה חודשים. פגשתי לב, ראיתי לב. הזמנת אותי למשכן ששוכן לו שם בלב הכפר. החיבור היה מיידי. החיפוש המיוחד והשונה שלך, יחד איתי, אחרי הדיוק, השאלות, החכמה, הידע, הצניעות, הפשטות, החיבורים העיראקים המשותפים לנו, הקובות, בדלאק ועוד. פשטות עמוקה כל כך. זה ריגש אותי כל פעם מחדש. המקום ממנו אתה פותח. הנשמה מגלה ומתגלה. הבהירות שלך שעברה גם אלי, השחרור שחוויתי אחרי כל מפגש. שעה וחצי של יציאה מהגוף. מסע ליווי צלילים רכות עצמה בכי וואוו כמה בכי, טלטלה ואתה נכחת ולא נכחת, רפרפת אפשרת למה שצריך להגיע להגיע לחשת שמע ישראל, זריקת כח, וחזרתי, נחתתי. לא לפני שטופטפו לפי- חמש, שש טיפות דיוק. הפרחים שרקחת, במיוחד עבורי פרחי באך. העיניים נפקחות, עברתי עולם וחזרתי. מזוככת יותר, עייפה וערנית. בוהה מורידה הילוך, מעלה הילוך. מדברת לאט מדברת מהר נושמת. גילית לי שיש דבר כזה ל נ ש ו ם שלא הכרתי קודם. יצאתי וקפצתי, רקדתי. אני נושמת עד הסוף לפני זה, כך מסתבר לא כ"כ נשמתי. והשבועות שאחרי הטיפול נותנים לזה לשקוע. השקט מגיע השינה הטובה הבטחון הידיעה ההבנה הצלילות אדוות של עומק. וככה, פעם בשלושה שבועות במשך תקופה, מפעם לפעם מתעמקים, רואים מה כבר השגתי ביחס לעצמי ומה עוד נשאר. שמחת הגילוי, ההודיה. עד שהחיים הביאו לתקופת פרידה. ודווקא בה אני כותבת, כי מה שקיבלתי דרכך, מה שניתן לך ועובר לעולם, , מה שרבים רבים מייחלים לו בחייהם: שקט, לחיות מתוך שקט. בטח לא מאמינים כמה פשוט, בסיסי, זה יכול להיות. וכשאני אומרת לך שאני רוצה לתת אותך מתנה ליקרים לי, אתה, בצניעותך אומר: לא, לא, זה צריך להיות מדויק, כל אחד יגיע בדרכו ובזמנו, יחווה מה שיחווה. אז בסדר, מקבלת, ובכל זאת: אני את שלי כותבת, אוהבת מאוד מוקירה מברכת. אליהו יקר. מחכה לתמצית הבאה, בארגז העץ ליד הספסל עם ריח האביב שמסביב וגם לפגישת דיוקים. חג שמח.